בפוסט זה, נבחן את משמעות המושג "הסתגלות" וכיצד עלינו להבין את מעשה האונס, תוך התמקדות בוויכוח שעלה בביולוגיה אבולוציונית: "האם אונס הוא סוג של הסתגלות?"
אלימות מינית, כמו אונס, אינה נושא שזכה לתשומת לב פתאומית לאחרונה; זוהי עבירה חמורה שקיים זמן רב. מסיבה זו, מדינות ברחבי העולם הגדירו אונס כפשע וקבעו עונשים עליו. גם בדרום קוריאה, יציאתן של יצירות העוסקות באונס - כמו הסרט "אל תבכי, אמא", בהשראת מקרה תלמידת חטיבת הביניים מיריאנג - גרמה לאנשים רבים להרהר שוב לעומק בנושא האונס. ככאלה, רוב האנשים מקבלים כהיגיון בריא שאונס הוא מעשה לא מוסרי. עם זאת, בשלב מסוים, החלו לצוץ טיעונים שונים בתחום הביולוגיה האבולוציונית סביב השאלה "האם אונס הוא סוג של הסתגלות?" וחוקרים ממשיכים לדון בנושא זה עד היום. כשנתקלתי לראשונה בנושא זה, גם אני חשבתי שזו רק הגינות אנושית להתנגד לו. הסיבה לכך הייתה שראיתי באונס מעשה פסול בבירור - כזה שלא ניתן להסבירו, לא משנה כמה מנסים לעשות זאת באופן מדעי. עם זאת, קריאת טיעוניו של פרופסור פינקר ב"שולחן דרווין" הובילה אותי לשקול מחדש את מהותו של ויכוח זה. הוא הטיל ספק האם אלו שניגשים לסוגיית האונס אך ורק מנקודת מבט אידיאולוגית, תוך התעלמות מוחלטת מהפרספקטיבה המדעית, באמת מבינים את מושג ה"הסתגלות". במילים אחרות, ליבת הדיון הזה אינה טמונה בהערכת המוסריות או האתיקה של האונס, אלא בבחינת האם מעשה האונס מהווה "הסתגלות" כפי שמוגדר על ידי הביולוגיה האבולוציונית. מכאן ואילך, אסכם תחילה את הטיעונים והראיות שהוצגו על ידי חוקרים שונים ב"טבלת דרווין", לאחר מכן אבחן את משמעות המושג "הסתגלות", ולבסוף אבחן האם מעשה האונס מהווה דוגמה להסתגלות במובן הביולוגי האבולוציוני או שיש להבין אותו כמעשה אלימות פשוט.
"'טבלת דרווין' אינה מציגה רק את דעתו של מחבר יחיד; אלא, היא מתארת את התהליך בפועל של מספר פרופסורים הדנים בנושא זה. חוקרים הטוענים שאונס הוא אדפטציה ואלה הטוענים שאינו כזה, כל אחד מציג ראיות משלו, והם גם מציעים דעות שונות לגבי הגדרת האדפטציה וכיצד להבחין בין אדפטציות לתוצרי לוואי. הבה נבחן כעת את הדיונים שהם ניהלו במסגרת הספר.
פרופסור ת'ורנהיל, מחבר הספר "ההיסטוריה הטבעית של האונס", טוען כי אונס הוא התנהגות המעוצבת על ידי ברירה טבעית ומשמשת כהתנהגות אדפטיבית המסייעת לזכרים להתרבות בצורה מוצלחת יותר. הוא מצטט ראיות כגון העובדה שרוב קורבנות האונס הן נשים צעירות בגיל הפוריות וכי לחלק מבעלי החיים הזכרים יש מאפיינים פיזיים המאפשרים הזדווגות כפויה. יתר על כן, פרופסור פינקר מדגיש כי הטענה "אונס הוא אדפטציה" היא רק אמירה עובדתית ואין לבלבל אותה עם שיפוט ערכי.
בתגובה, פרופסור קווין טוען כי מחקרו של פרופסור ת'ורנהיל אינו עומד מספיק בסטנדרטים מדעיים. בפרט, הוא מציין כי "ההיסטוריה הטבעית של אונס" חסרה ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענה שאונס הוא הסתגלות. ראשית, הוא טוען כי אין מספיק נתונים בנוגע לגילאי קורבנות האונס וכי אין הבדל משמעותי בטראומה הפסיכולוגית או בחומרת הפגיעה הפיזית שחוות נשים לא פוריות ונשים פוריות. הוא גם טוען כי הממצא - המוצג בנתוניו של פרופסור ת'ורנהיל - שילדים סובלים פחות ממבוגרים עשוי לנבוע מהבדלים ביכולתם לבטא את עצמם.
בדיון שנוצר, הוויכוח עובר למשמעות המונח "הסתגלות" וכיצד יש להגדירו לפני שידון בשאלה האם אונס הוא הסתגלות. פרופסור דוקינס מצטט את העין כדוגמה מובהקת להסתגלות, וטוען שרק ברירה טבעית יכולה לייצר תכונה מתוחכמת שכזו וכי כל תכונה חייבת להיות בעלת רמת מורכבות מסוימת כדי להיקרא הסתגלות. בתגובה, פרופסור גולד מציין כי הקריטריון של "רמה מסוימת או גבוהה יותר" אינו ברור כשלעצמו, ובהצטט את המאמר שכתב במשותף עם פרופסור לוונטין, "הסנדלים של כנסיית סנט מרקוס והפרדיגמה הפנגלוסיאנית", טוען כי קשה ביותר להבחין בין הסנדלים לתוצרי לוואי. הוא מסביר שהסנדל - המשטח המעוגל שנוצר בין קשתות עגולות - אינו הסתגלות אלא תוצר לוואי של תהליך התקנת כיפה על גבי הקשתות, והוא מבקר את תומכי ההסתגלות על נטייתם לפרש כל תופעה כתוצר של ברירה טבעית.
בתגובה, פרופסור פינקר מסביר כי אדפטציוניסטים בני זמננו אינם מפרשים באופן בלתי מותנה כל תופעה כאדפטציה. יתר על כן, פרופסור דוקינס טוען כי אפילו את הסנדלים שהביא פרופסור גולד כדוגמה ניתן להבין כאדפטציות בבחינה מדוקדקת יותר, וציין כי ישנם לא מעט מקרים בקרב תופעות שנחשבו בעבר כתוצרי לוואי שיש לסווג למעשה כאדפטציות.
עם זאת, כדי לדון בנושא "האם אונס הוא אדפטציה?", עלינו תחילה לבחון מה המשמעות של "אונס" ו"אדפטציה". אונס מתייחס לפשע שבו מעשה מיני נכפה על אדם אחר ללא הסכמתו באמצעים בלתי חוקיים כמו תקיפה או כפייה. אדפטציה, לעומת זאת, מתייחסת לתופעה שבה תכונות או התנהגויות מתפתחות באמצעות ברירה טבעית כך שאורגניזם מתאים טוב יותר לסביבתו.
עם זאת, ככל שבחנתי את משמעות המונח "הסתגלות", הגעתי להסכמה במידה מסוימת עם הטענה שאונס יכול להיות סוג של הסתגלות כפי שמוגדר בביולוגיה אבולוציונית. כדי להסביר זאת באופן ספציפי יותר, מעשה האונס הוא אחת ההתנהגויות המתעוררות בקשר לאינסטינקט הביולוגי של גבר להעביר את הגנים שלו לדור הבא. למעשה, פרופסור ת'ורנהיל טען בספרו שאונס הוא התנהגות אדפטיבית המסייעת לגברים להשיג הצלחה רבייתית גדולה יותר. במילים אחרות, המטרה הסופית של גבר המבצע אונס היא להפיץ את הגנים שלו באופן נרחב יותר ובכך להגדיל את הצלחתו הרבייתית. מנקודת מבט זו, אונס עשוי לעמוד בקריטריונים להסתגלות ביולוגית, ולכן, טענתו היא שהטענה שאונס הוא הסתגלות יכולה להתקיים.
עם זאת, אלו המתנגדים לטיעון זה עשויים להצביע על עצם הגדרת האונס, ולשאול כיצד ניתן להסבירה כמושג מדעי של הסתגלות. אכן, אונס הוא פשע ומעשה שלעולם לא ניתן להצדיקו. אף על פי כן, לאחר בחינת הגדרת האונס, מצאתי ששיפוטי ערך חברתיים ואתיים כבר משובצים במושג. לכן, אם מתנגדי נושא זה טוענים שאונס אינו הסתגלות המבוססת אך ורק על הגדרתו, אני מאמין שנוכל לציין - כפי שמציע פרופסור פינקר - שיש להבחין בין שיפוטים ערכיים להסברים מדעיים. במילים אחרות, ויכוח זה אינו טיעון שאונס הוא נכון, אלא ניסיון להסביר כיצד התנהגות ספציפית נוצרה מנקודת מבט ביולוגית אבולוציונית.
הטיעון השני התומך בדעה שאונס יכול להיחשב כהסתגלות הוא שהתנהגות זו נצפית לא רק בבני אדם אלא גם בבעלי חיים שונים. למעשה, פרופסור ת'ורנהיל הסביר כי לחלק מבעלי החיים הזכרים יש מבנים פיזיים ספציפיים המאפשרים הזדווגות כפויה. יתר על כן, בכמה להקות דולפינים דווח על התנהגות שבה מספר זכרים מזדווגים בכוח עם נקבה אחת. בעוד שהתנהגות כזו עשויה לנבוע מהנאה רגעית, ביולוגיה אבולוציונית מפרשת אותה כאסטרטגיית רבייה שמטרתה בסופו של דבר להעביר את הגנים של האדם. רבייה היא אחד המאפיינים הבסיסיים ביותר של אורגניזמים חיים וגורם מפתח בשימור המין לצד הישרדות הפרט. למרות שלבני אדם יש רמה גבוהה יותר של יכולת קוגניטיבית ומוסר מאשר לבעלי חיים אחרים, אין להכחיש שהם גם אורגניזמים חיים. מסיבה זו, כמה פסיכולוגים אבולוציוניים טוענים שאונס בבני אדם עשוי להיות מושפע גם מאינסטינקטים הקשורים לרבייה. יתר על כן, מבחינה היסטורית, דווח על עלייה חדה באלימות מינית בזמן מלחמה כאשר עונשים משפטיים וסנקציות חברתיות נחלשים; תופעה זו מתפרשת לעיתים כדוגמה לאופן שבו אינסטינקטים ושליטה חברתית פועלים יחד בהתנהגות אנושית.
כמובן, בהחלט ניתן להעלות את הטענה הנגדית לפיה שימוש בהתנהגות בעלי חיים כדי להסביר את ההתנהגות האנושית באותו אופן בדיוק מהווה קפיצה הגיונית, בהתחשב בכך שבני אדם ובעלי חיים נבדלים באופן משמעותי באינטליגנציה, חברתיות ומוסר. עם זאת, הפסיכולוגיה האבולוציונית מסבירה שגם בני האדם חולקים בסיס ביולוגי משותף וגם את האינסטינקט הבסיסי לרביית מינים. למעשה, הפסיכולוגיה האבולוציונית רואה ברצון להתרבות כאחד האינסטינקטים הראשוניים ביותר המשותפים לרוב היצורים החיים, ומפרשת התנהגויות אנושיות שונות כיום כתוצאה של מנגנונים פסיכולוגיים שנוצרו במהלך תהליך אבולוציוני ארוך המתבטאים בצורות מגוונות.
קארל גראמר, ביולוג התנהגותי מאוניברסיטת וינה, קבע כי "רק בגלל שהתנהגות ניתנת להסבר אבולוציונית, אין פירוש הדבר שהיא נכונה". יתר על כן, ת'ורנהיל ופאלמר, מחברי הספר "ההיסטוריה הטבעית של האונס", הדגישו גם הם כי "ביולוגיה נועדה לעזור לנו להבין את ההתנהגות האנושית, לא להצדיק אותה". למעשה, גם ביולוגיה אבולוציונית מודרנית וגם פסיכולוגיה אבולוציונית מבחינות בבירור בין הסבר המקורות האבולוציוניים של התנהגות ספציפית לבין הצדקה אתית של התנהגות זו. לכן, כאשר אדפטיסטי מנסים להסביר אונס מנקודת מבט של פסיכולוגיה אבולוציונית או ביולוגיה, אין לראות זאת כניסיון להגן או להצדיק אונס, אלא כניסיון להבין את ההקשר האבולוציוני שבו התנהגות כזו צמחה. בסופו של דבר, אונס הוא פשע בכל הנסיבות ומעשה שלעולם לא ניתן לסבול. עם זאת, מנקודת מבט ביולוגית אבולוציונית, נמשך הדיון האקדמי בשאלה האם התנהגות כזו עוצבה על ידי תהליכים אבולוציוניים הקשורים לרביית מינים, ואת הסוגיה הנידונה במאמר זה ניתן לראות כדיון סביב עצם האפשרות של הסבר מדעי כזה.
